טויטו נ' בן רש"י ואח'

פסק דין

אין חולק, על פי הראיות שהובאו בפניי, כי התובעת שכרה מהנתבע 1 נכס שפרטיו בכתב התביעה (להלן: "הנכס"). והחזיקה בו בפועל עד ליום 31.12.07.

אין גם מחלוקת כי התובעת נשאה בתשלומי ארנונה בגין תקופה שלא החזיקה בה בפועל בנכס, ותשלום זה לעיריית פ"ת בסך של 973.30 ₪ מיום 15.9.08 הוא נשוא התביעה.

מהמצוי בםני עולה גם כי הנתבעים 2,3 שכרו יחד ולחוד את אותו נכס מהנתבע 1 החל מיום 1/1/08 לתקופה שעד יום 1/8/08 (אם כי בפועל לטענתם פינוהו לפני כן).

הנתבע 1 לא התייצב לדיון . על פי אישור מסירה שהציגה בפניי התובעת ומסומן ת/1, ועל יסוד הצהרת התובעת, שוכנעתי כי לכאורה בוצעה לנתבע 1 מסירה כדין, ולכן – מכח הסמכות הנתונה לי על פי תקנות השיפוט בתביעות קטנות, החלטתי לדון בהעדרו ובנוכחות הצדדים שהתייצבו לדיון.

הנתבעים 2,3, התייצבו לדיון וטענו כי ישבו בנכס בפועל, רק עד חודש אפריל 08.

זאת – למרות שעל פי הסכם שכירות שהוצג בפניי והם אינם מתכחשים לתוכנו, הם אמורים היו לשבת בנכס עד ליום 1.1.08, דהיינו – עד תום התקופה שבגינה שילמה התובעת את תשלומי הארנונה למרות שבפועל לא החזיקה בנכס.

להשלמת התמונה אציין כי בסמוך לתחילת ההליך ובטרם תוקם כתב התביעה על דרך הוספת הנתבעים 2,3, הגיש הנתבע 1 כתב הגנה, ולשיטתו על התובעת להפנות את טענותיה כלפי הנתבעים 2,3.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את דברי הצדדים אשר התייצבו (תובעת, נתבעים 2,3, ) וכן את הסכמי השכירות הן זה של התובעת ביחס לנכס, והן את זה של הנתבעים 2,3, ביחס לנכס הנ"ל (ת/2), ראיתי לחייב את הנתבעים יחדיו, כולם יחד ולחוד, להחזיר לתובעת את תשלומי הארנונה אותם שילמה לעיריית פ"ת בגין התקופה שבה לא החזיקה בנכס.

זאת, בין היתר, הואיל ועל פי האמור בת/2 הנתבעים 2,3, התחייבו בהסכם שכירות לשכור את הנכס מהנתבעת 1, לתקופה הנ"ל ולשלם בין היתר גם את תשלומי החובה לרבות הארנונה. בסעיף 4 ג' להסכם השכירות ת/2 הנ"ל התחייבו הנתבעים 2,3 לשלם את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות ובמילים אחרות – גם אם פינו את הנכס בפועל במהלך אותה תקופה, הרי שמכוח אותו הסכם ת/2 , סעיפים 4 ו-7 א' , היה עליהם לכאורה לשלם גם את תשלומי הארנונה בגין אותה תקופה.

ככל שסוכם אחרת בין הנתבעים 1 מצד אחד והנתבעים 2,3, מצד שני, אין זה מעניינה של התובעת.

ככל שיש לנתבעים 2,3, טענות כלפי הנתבע 1, הם רשאים להפנותם כלפיו.

אשר על כן אני מחייבת את 3 הנתבעים, יחד ולחוד, להחזיר לתובעת את הסכום 973.30 ש"ח

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום 15.9.08 ועד התשלום המלא בפועל.

אני אף מחייבת את הנתבע 1 להחזיר לתובעת את שטר החוב אשר נמסר לו בקשר עם הסכם השכירות של הנכס על ידה, ולחילופין – תצהיר שייחתם על ידו בפני עו"ד על פיו מצהיר הנתבע 1 שלדידו שטר החוב הנ"ל בטל ומבוטל וכי אין לו כל דרישות ותביעות עם התובעת בקשר עם הסכם השכירות הנ"ל וזאת בתוך 14 יום ממועד קבלת פסק הדין לידיו.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעים- לשלם לתובעת הוצאות בגין ניהול ההליך, לרבות בגין אגרה, משפט, בזבוז זמן בסכום כולל ומוערך של 450 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סכום זה ישולם בחלקים שווים, כך שמחציתו (250 ש"ח) על ידי הנתבע 1 והמחצית השניה (250 ש"ח)- יחד ולחוד על ידי הנתבעים 2,3.

למען הסר ספק- לא התחשבתי בזימונו של עד התובעת וזאת לאחר שסברתי כי עדותו אינה חיונית לשם הכרעה בתביעה לגופה.

הגזברות תשיב לתובעת את הסכום שהופקד בקופת בימ"ש להבטחת שכר העד.

המזכירות תשלח לנתבע1 בדואר את העתק פסק-הדין.

ניתנה והודעה היום ו' ניסן תש"ע, 21/03/2010 במעמד הנוכחים.